<h1>תניא רבתי סימן ט"ז</h1>
<h2>דף כא.</h2>
בתשובת הגאונים ז"ל למה קורין בשבת שבעה בני אדם. שאם יארע אונס לאדם ולא בא בבית הכנסת כל שבעת ימי השבוע ולא שמע ברכו. יאזין מפי הקורין שבעה פעמים ברכו ויוצא ידי חובתו. ומותר להוסיף על שבע קורין בתורה, כדתנן [מגילה כ"א ע"א] אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. במסכת סופרים [פי"א ה"ד] החזן שהוא קורא בתורה פחות משבעה ושכח וכסבור שקרא שבעה יחזור וימלא שבע קריאות. ואם קרא ודילג על פסוק ולא קראו. אם קראו עשרה פסוקים ואין הפסוק המדולג ביניהן אינו חוזר במנחה וביום טוב. אבל בשבת אם שכח ועבר על פסוק ואח"כ נודע לו חוזר וקורא אפילו לאחר שהפטיר בנביא והתפלל מוסף. וכתב החבר רבי צדקיה בר' אברהם הרופא ז"ל ומסתברא דבשני וחמישי אפילו אם קראו עשרה פסוקים מחזירין אותו כמו בשבת.
<h2>דף כג.</h2>
ואחד שקראו בתורה חובת היום היו מקדישין בין בחול בין בשבת בין ביום טוב. חוץ בשבת במנחה ומנחת תענית שאין בה הפטרה. ומצאתי הטעם בשם מורי הזקן ר' בנימין זקני בר' יחיאל ז"ל שכל הימים שיש בהם הפטרה המפסקת בין הקדיש שלאחר קריאת התורה לקדיש שלפני תפלת מוסף. וכן שני וחמישי שהתהלה וקדושה דסידרא מפסיק לאחר קריאת התורה. אנו מקדישין לאחר קריאת התורה. אבל בימים שאין בהן הפטרה ולא דבר אחר להפסיק בין שני הקדישין. לא יקדיש. שהרי צריך לו להקדיש מיד בהצנעת ספר תורה לתפלת לחש. והימים שמוציאין בהן שני תורות. מצאתי בשם הר' אברהם בר' דוד זצ"ל, בשבת שיש בו ספר תורה אחד יאמר קדיש עד שלא יקרא המפטיר. לפי שהמפטיר אינו ממנין העולים. ואינו קורא בתורה אלא משום כבוד התורה. אבל בשבת שיש בו שני ספרי תורות וכן ביו"ט לא יקדיש החזן עד שיקרא המפטיר בספר תורה השני. שאם יקדיש על הראשון ויקרא המפטיר בשני בלא קדיש. חוששין אנו לפגם הספר השני. ואם תאמר יש לנו לחוש גם לפגם הספר הראשון, אין לנו לחוש על זה שהכל יודעין שקריאת הספר הראשון שעלו בו ה' או ו' או ז' הוא העיקר וקריאת המפטיר בשני אינו אלא משום כבוד. אבל בשבת של ארבע פרשיות [ור"ח] שמוציאין שלשה ספרי תורות אומרין קדיש בשני. כך מצאתי בשם רבינו ישעיה ז"ל. ומה שאין המפטיר קורא מוסף שבת כמו שקורא בימים טובים. מצאתי בשם רב פלטוי גאון ז"ל ראש ישיבה מפני שקרבן מוסף שני פסוקים. ועוד שבת תדירה היא כל ששת ימים וקרבן שלה אינו צריך הזכרה. וענין המועדים כיון שאינו אלא משנה לשנה תיקנו לקרות קרבן מוסף שלהן כדי שיהא להם הזכרה וחיזוק. וכך אנו נוהגין שהמפטיר קורא בסוף הפרשה.
ואם שכחו ולא קראו בתורה כי אם ששה אנשים והמפטיר. פסק רבינו יצחק שמפטיר עולה למנין שבעה, וכן מצאתי בשם רבינו תם ז"ל. אבל רב נטרונאי גאון ז"ל כתב משמייהו דרבנן סבוראי. היכא דקרו שיתא ואפסיקו בקדישא והדר מפטיר. אינו עולה למנין שבעה, אלא צריכין לחזור ולקרוא. והיכא דלא אפסיקו בקדישא מקמי הפטרה עולה ואינו צריך לחזור. וכן כתב רבינו ישעיה ז"ל שהמפטיר אינו עולה למנין.
<h2>דף כג:</h2>
ומצות הקוראים בתורה להעמיד תורגמן לתרגם מה שהן קורין, כדי להשמיע לנשים ולעמי הארץ. ומצאתי בשם מורי הרב חביבי רבי יהודה בר' בנימין הרופא ז"ל שהלעז שלנו הוא במקום תרגום שלהן. שהתרגום ארמי הוא היה הלעז שלהן. ויוצא ידי חובתו אם יאמר הפסוק בלעז, כמו שהיה אומר אותו התרגום. שעיקר התרגום היה כדי להשמיע לנשים ולעמי הארץ, ועתה לא היו מבינים כי אם איש איש בלשונו. על כן יראה שכל אדם ילעוז בלשונו במקום התרגום. והוא מצוה מן המובחר.
<h2>דף לא:</h2>
ובשבת שכופלין וקורין שתי פרשיות. מנהגנו להפטיר בהפטרת פרשה שניה.
